הפולחן והקדושה
המעשה הפולחני, כפי שאנחנו רואים אותו, הוא האופן שבו בני אדם מתרגמים לחומר ולפרקטיקה את המרחב המיתי, ואת תפיסותיהם לגביו. על פי רוב, תהיה הפרדה כלשהי (לעתים מובהקת יותר ולעתים פחות) בין הפעילות הרגילה, היומיומית, שאדם עושה כחלק מן החיים הנורמטיביים שלו, לבין הפעילות הפולחנית שבה הוא נוקט, ואשר לה הוא מייחס מטען סימבולי ו/או משמעות דתית. הפעילות הפולחנית עשויה להתקיים במסגרת פרקטיקה יומיומית, או לכלול פעולות שנעשות לעתים נדירות יותר ובהתאם לאירועים מסויימים - נקודות ציון משמעותיות בחיים, עונות השנה, חגים ואירועים שהנם ייחודיים לדת המסויימת, וכדומה.
הגישה הרווחת מייחסת את המעשה הפולחני לפעילות דתית, אולם לתפישתנו גם טקסים שנחשבים חילוניים לגמרי, הנם בגדר ריטואל, מאחר והם משרתים עניין כלשהו שמקורו בחשיבה המיתית. כך, למשל, טקס סיום כלשהו, שנועד לציין נקודה מסויימת בחייהם של אינדיבידואל או של קבוצה, אינו שונה במוטיבציות שלו מטקסים דתיים. במידה דומה ניתן להתייחס לטקסים לאומיים או צבאיים. על פי רוב, יכלול טקס כזה גם סדרה של פעולות בעלות משמעות סמלית, ואולי אף מנהגי לבוש מסויימים, שמסייעים לו להבדל מכל פעילות יומיומית אחרת (חשבו, למשל, על התלבושות המסורתיות בטקסי סיום תואר באוניברסיטה, או על היחס לדגל בטקסים לאומיים).
במילים אחרות, כאשר פעולה כלשהי (או סדרת פעולות) נעשית במסגרת שחורגת מן המשך השגרתי הרגיל, וכוללת פרקטיקות שהיו נראות מוזר ואף לא רציונליות לאדם שאינו בקיא במשמעות הסמלית שלהם, אזי מדובר בריטואל.
הריטואל יוצר מרחב ייחודי, שמחבר את העולם הגשמי עם המימד המיתי, וכפי שאנחנו רואים אותו, הוא נושא פונקציה דואלית: מצד אחד, נועד האקט הריטואלי להכניס סדר בעולם ובמציאות הכאוטית, ומן הצד השני, ובו זמנית, לקרב את האינדיבידואל אל מושאי הטקס, באופן ששובר את המחיצות ביניהם. כאשר אדם עורך טקס כלשהו, מדובר בפעילות מלאכותית ומאולצת שמצד אחד חורגת מן היומיום ומן המהלך הטבעי של הדברים, אך מצד שני, גורמת לו להתקרב אל הרוחני או המיתי, ולעתים אף להתמזג או להתאחד עמם, באופן שאף פעילות אחרת לא מאפשרת.
הפעילות הריטואלית, כפי שאנו רואים זאת, היא בגדר צורך אנושי. האדם, מעצם היותו בעל חיים בעל תודעה מטאפורית (או כפי שאנו מכנים זאת בהקשרים מסויימים, בן כלאיים בין חיה לאלוהים), זקוק למבנה הדואלי של הריטואל, שמאפשר לו להתרחק מן הכאוס ולהתייחד עמו בו זמנית. הריטואל מאפשר לאדם להתחבר אל המיתוס באמצעות הפעולה הפיזית, ובכך לחבר את המטאפורה עם הגוף באופן מושלם.
משום כך, המסגרת הפרקטית של ההטרוסופיה, מציעה מגוון של פעולות פולחניות, שמטרתו למלא אחר הצורך הזה של האדם בפעילות ריטואלית, מבלי שיצטרך להידרש לישויות טרנסצנדנטיות למיניהן. המערכת הריטואלית שאנו מציעים נועדה להביא לחיבור מעמיק של האדם אל עצמו ואל הסביבה שלו, תוך תשומת לב למרכיבים הסמליים והמטאפוריים הטמונים במערכת היחסים הזו, שהיא למעשה נגזרת של הסיפור/המיתוס שהאדם מספר לעצמו.
נראה שההצעות שלנו לפעולות פולחניות מסויימות, במקרים רבים קשורות באימוץ נקודת מבט מסויימת, יותר מאשר במעשה אקטיבי. אנו מבקשים להפוך את הפולחן למרכיב יומיומי בתפישת עולמו של המתרגל, ובכך להתנסות בשינוי רדיקלי של המחשבה הכללית. בכוונתנו לתת כלים לקורא, שנאספו לאורך השנים ונוסו במידה כזאת או אחרת של הצלחה. לא תמצאו כאן דוגמה מובהקת שיש לציית לה או למלא אחר דרישותיה. מה שיש כאן הוא תפריט של הצעות, שמזמין אתכם לעשות בו שימוש כפי שעולה על רוחכם, ובהתאם למידה שבה אתם מזדהים עם רעיון כזה או אחר. אנא, אל תעשו משהו שנראה לכם מאולץ, ואם עשיתם/ן, אל תחזרו עליו. אם יש לכם תחושה שמשהו לא מתאים לכם, הוא כנראה לא מתאים. נסו לקבל מהמגוון הכללי של ההצעות המונחות כאן, את הרוח הכללית של העניין, והתאימו אותו לאופייכם/ן, לתשוקותיכם/ן ולאתיקה שלכם/ן.
רגע לפני סיום, מילה לגבי קדושה: לפי ראיית העולם שלנו, הטבע אינו מכיר בקדושה, כפי שאינו מכיר בקטגוריות אחרות של ההכרה האנושית. דבר אינו קדוש או טמא, אלא בתפישתם של בני האדם. כאשר אובייקט מסויים זוכה למשמעות סמלית עמוקה, אזי הוא עשוי להיות נתפש כקדוש. הקדושה היא חלק מן המיתוס האנושי, ומהאמת הפרסונלית שהוא מכונן עבור אינדיבידואלים, או עבור קבוצות אנושיות. דבר שנתפש כקדוש עבור חברה מסויימת, עלול להתפש כטמא עבור אחרת. הקדושה, יש להוסיף, אינה נפקדת גם מחברות לא דתיות. כך, למשל, מקדש ההומניזם את זכויות האדם, בעוד שבמציאות הכאוטית אין כל משמעות למושג הזה.
בפועל, אנחנו מקדשים את הדברים שברצותנו לקדש, ואין בכך דבר שקשור במציאות חיצונית, טרנסצנדנטית כלשהי. במסגרת העבודה ההטרוסופית, תמצאו כי חלק מן הדברים "מקודשים" על ידינו לצורך השגת המטרות או התחושות שברצוננו להשיג. אנו מאמינים כי ראוי שהקדושה תהיה נוכחת בחייו של אדם, אולם לפי דעתנו עליו לקבוע בעצמו מהם הדברים שמתעטפים בה, שכן אין לה משמעות מעבר לכך.